יום חמישי, נובמבר 02, 2006

מודעות עצמית


תרגום הקטע הבא מאנגלית לעברית נעשה באדיבות הוצאת ראובן מס
והוא לקוח מפרק ח (ג) בספרו של ד"ר אשר אדר: מגן דוד סמל עתיק של איחוד

האם חייב האגו הזה או המודעות הזאת לעצמי להופיע כמתנה דו צדדית? יש גבולות לאגו, או למודעות העצמית כצורה מיוחדת של רגש ומחשבה, כמו שיש גבולות לכל דבר אחר. גבולות אלה משמעם הפרדה. אנחנו מרגישים נפרדים זה מזה, ואנחנו אפילו מרגישים נפרדים מאלוהים בוראנו. להרגיש נפרד פירושו לפחוד ולהשתוקק. אנחנו משתוקקים תחילה לאהבת ההורים ומאוחר יותר לשותף לחיים, לסוג של יחד בקבוצה, בעם, באנושות; ואנחנו משתוקקים לאלוהים
רגש של הפרדה הוא תוצאה של בריאתנו בדמות אלוהים שהיא הבסיס, או נקודת ההתחלה במסע שלנו אל דמות האלוהים. מטרה זו איננה ניתנת להשגה בצורה מושלמת, מאחר ואלוהים הוא אין סופי, ולכן הוא תמיד נמצא מחוץ לטווח ההשגה. זו הסיבה לכך שדתות עתיקות מדגישות את החשיבות של הדרך : יהדות מדגישה את ההלכה שהיא באופן מילולי דרך, או הליכה, שמטרתה היא איחוד עם ה'. למשל, בתפילה שלפני קריאת "שמע" נאמר: להודות לך ולייחדך באהבה; וכן בברכת הלולב: ליחד שם י"ה בו"ה. הנוצרים הראשונים מוכרים בשם חסידי הדרך; ודומה גם הטאו הסיני שפירושו דרך אך גם מטרה, כי לשתיהן מהות אחידה. הדחף להשתדל להצליח נובע לעיתים קרובות מן ההשתוקקות להיות מוכר ונאהב. אכזבות ממאבקים יכולים להוביל לרגשות של אשמה, כעס, קנאה ודיכאון
לכן, יוצא שהמתנה לכאורה של האגו הדו צדדי אמורה לאתגר אותנו באופן קבוע: הצורך המתמיד שלנו להחליט מי מבין שתי האלטרנטיבות תשלוט בחיינו: זו שכוללת רגש של הפחד ודחפים הגופניים, או זו שכוללת את הרוח של התכונות האלוהיות. אלוהים שהוא אל הרוחות של כל בשר שואל אותנו תמיד

אדם, אייכה


וגומל לנו לפי התנהגותנו, באמצעות עזרה ובאמצעות הכוונה בדרכנו. לשם כך נתן לנו את התורה. המלה תורה פירושה המילולי ההוראה האלוהית

אין תגובות: