יום שבת, נובמבר 04, 2006

מגן דוד מורכב ממעויינים


תרגום הקטע הבא מאנגלית לעברית נעשה באדיבות הוצאת ראובן מס והוא לקוח מפרק כג (ג) בספרו של ד"ר אשר אדר: מגן דוד סמל עתיק של איחוד

אם אמנם שלוש הדתות התנכיות, יהדות, נצרות ואיסלאם, יוכלו באמת להתפייס על בסיס תורת הנביאים, ניתן יהיה להמחיש מצב זה על ידי הכוכב בן שש הקצוות כאשר הוא מכיל שלושה מעוינים שמשתלבים זה בזה. התחום האמצעי של הכוכב ייווצר על ידי החלקים האמצעיים של שלושת המעוינים. המעוינים יהיו בצבעים שונים, וכל אחד מהם יתחלק לשלושה חלקים: החלק האמצעי ייצג את הצד המוסרי של כל דת, העליון את הרוחני, והתחתון את הפולחן. אין זה מקרי שהצד המוסרי מתואר בתרשים כחלק הגדול והמרכזי של המעוין. מוסר הוא זה שמעניק משמעות וערך לחיי היום יום שלנו. לפיכך מוטל על כל דת לדאוג בעיקר למוסר. לימודי דת שמדגישים יתר על המידה את הפן הרוחני או את הפן הפולחני יתדרדרו באורח בלתי נמנע לכיוון של התנזרות וקנאות. התחום האמצעי הוא שמקשר את הפן הרוחני עם הפן הפולחני, והוא שמאזן את שניהם. אנחנו יכולים לראות את המוסר, כמו שראו אבותינו, כפרוזדור שבו מעשינו בעולם הזה קובעים את גורלנו בעולם הבא. המשולשים העליונים, שמסמלים את הלימוד הרוחני שבכל דת, פונים כלפי שמיא. בכל מיקום של המשולשים האלה בהקסגרמה, הם מעל למרכזה, וזאת ניתן לפרש כמיקום שמעל לספירת תפארת של עץ החיים של הקבלה
האספקט של הפולחן אמור לבטא את המציאות האלוהית כפי שהיא פועלת בכל רמה, כאשר היא תומכת במוסר, שחודר לחיי היום יום, ומחזקת אותו. כפי שנאמר בדברים ח:

ושמרתם את-דברי הברית הזאת ועשיתם אתם למען תשכילו את כל-אשר תעשון

לכל דת יש פולחן שמיוחד לה, אבל במעוין האמצעי של המוסר אנחנו יכולים למצוא את ההבנה ואת הבסיס המשותפים לכל הדתות. על בסיס זה ניתן יהיה להגיע להסכמה. ככל שכל אחת מהדתות האלה תתמקד בהתגלות האלוהית האחת, ותביא את עיקר ההבנה העצמית שלה לחפיפה עם האחרות כן ייטב. באמצעות חפיפה שכזאת הכוכב שלנו בעל שלושת המעויינים יוכל להעביר את הרעיון הזה בצורה גרפית. לסינג, בספרו "נתן החכם", הדגיש רעיון זה באמצעות המשל על שלוש הטבעות. ניתן למצוא את העיצוב הזה גם בכיפת הסלע אשר בהר הבית בירושלים

אין חדש תחת השמש

מניסיוני האישי יכולתי לוודא, להפתעתי ולהתרגשותי, את האמת שבפסוק תנכי זה בנוגע לעיצובים הנ"ל של המעוינים המשתלבים ושל הטבעות שהזכיר לסינג. כמה חודשים אחרי שעיצבתי אותם, נפקחו עיני לתפוס את הרעיון הזה שכבר בא לידי ביטוי באבן המגולפת של בית אל, שבה עיצוב עתיק זה מציג בברור את המרכז המשותף לכל המשולשים המעויינים והטבעות שנזכרו לעיל

תגובה 1:

zeevveez אמר/ה...

לגבי משל שלוש הטבעות של לסינג
מצאתי בתוך מאמר של שמואל פיינר שנקרא
חלומות, סיוטים ומאבקים לסובלנות דתית
בקישורית
http://mikranet.cet.ac.il/pages/item.asp?item=13850
"המחזה 'נתן החכם' נכתב זמן קצר בלבד לאחר מכן כדי לבטא באופן עקיף, תוך בחירת הקשר היסטורי מרוחק - ירושלים של המאה ה-12 בתקופה הצלבנית - את הסתייגותו מקנאות דתית. "מתי והיכן נגלה טרוף חסוד לסגוד לאל עדיף", שם לסינג בפי אחד מגיבוריו דברי ביקורת קשים נגד תפיסת הבלעדיות והעליונות של כל אחת משלוש הדתות המונותיאיסטיות, "לכפות על העולם כולו אלוה יותר טוב, כטוב שבאלים". שותפות הגורל הכלל-אנושית המקיפה את בני-האדם באשר הם קודמת להבדלים שבין הדתות ההיסטוריות. הקנאות הדתית והאפליות על רקע דתי פסולות ומנוגדות למוסר האנושי. אלוהים בחסדו אינו מעדיף נצרות על פני יהדות ואסלאם. בני-האדם נשפטים על-פי מעשיהם, צדקתם, מידותיהם וכוונותיהם ולא על-פי השתייכותם הדתית. במשל שלוש הטבעות מסביר היהודי נתן לסולטן המוסלמי צלאח א-דין כי כל אחת משלוש הדתות קיבלה על-פי המסורת הנאמנה עליה את טבעת הדת שלה ישירות מהאב, ואין לדעת בוודאות איזו מהן מחזיקה בטבעת האמיתית ואילו מהן העתקים של הטבעת המקורית. ייתכן גם שאף אחת מן הטבעות אינה האמיתית. לכן המסקנה היא, כי אין עוד טעם בעימות ובהתפלמסות ואפשר להגיע להכרה הדדית, לדו-קיום, לסובלנות דתית, למצב של פלורליזם דתי: "אם כל אחד מכם קבל טבעתו מידי אביו, יחשוב נא כל אחד טבעתו לאמיתית. אפשר נלאה האב מעריצות טבעת יחידה בבית". זו הייתה מתנה מיוחדת ואישית של לסינג למנדלסון. לא רק שביטא במחזה השתתפות בגורלם הקשה של היהודים הנרדפים, הנרצחים והמושפלים בידי קנאים נוצרים, ולא רק שהציג בפני דעת הקהל הגרמנית באופן נחרץ ביותר את המאבק למען הסובלנות הדתית, אלא שגם הנציח את מנדלסון עצמו בדמות נתן החכם"