יום חמישי, נובמבר 23, 2006

הדת והמדעים


תרגום הקטע הבא מאנגלית לעברית נעשה באדיבות הוצאת ראובן מס 
והוא לקוח מפרק כ"ט בספרו של ד"ר אשר אדר: מגן דוד סמל עתיק של איחוד, שיצא לאור בשנת אלף תשע מאות שמונים ושבע. בפרסום הנוכחי הוסיף ד"ר אדר תיקונים והרחבות שאינם מופיעים במהדורה שהודפסה

לקראת המגן דוד: הדת והמדעים 
אין להבין את הייעוד של הכוכב המחומש, כוכב של שלמה, או חותם שלמה, כרמז לכך שחכמת שלמה שקולה לחכמת הכשדים (הבבלים), כשם שאין להשוות את חוקי חמורבי לחוקי משה
חכמת הכשדים עוסקת בחוקי הטבע, שנחשבו לשליטי האדם, בזמן שחכמת שלמה חיפשה אחר האמת שמונחת ביסוד תופעות הטבע, ולכן פתחה עצמה לבורא העולם ולחוקיו. הספרים שמיוחסים לשלמה במסורת: שיר השירים, משלי וקהלת, מעידים על כך עדות מספקת
העובדה שהחכמה הרוחנית של שלמה הקיפה גם את התחום החומרי יכולה בהחלט להיות הסיבה לכך ששני סוגים אלה של חכמה, חכמת שלמה וחכמת הכשדים, מצאו את ביטויים הגרפי באותו סימן, הכוכב המחומש
רוח וחומר (או דת ומדע, אם נשתמש במונחים מודרניים כדי לאפיין ישויות אלה) אינם חייבים להיות בעימות, כשני מחנות אויבים. עימות מתעורר כאשר הדת מנסה להציג את הדוגמות ואת הטקסים שלה כתשובות בלתי-משתנות לשאלות החיים; או כאשר המדע, על בסיס תצפית ומחקר בלבד, מתיימר להשתלט על הכל, ולקחת לעצמו חופש בלתי-מוגבל, בדומה לאומנות למען האומנות של האמנים/הפסלים. המדע מנסה לקעקע את המסורת והדתות ולהציגם ככבלים שהתאבנו; הוא מציג עצמו כאורו החדש של העולם; אך לבסוף הוא עלול להיעשות למפלצת דורסנית שאנשים חייבים לשרתה, ובידיים שאינן נאורות כלל וכלל הוא מאיים לנפץ את הכל
כמה אמיתיים דברי איינשטיין

דת בלי מדע - צולעת, ומדע בלי דת - מסריח

אחרי אושוויץ, הירושימה, והקמת מדינת ישראל, שלושה אירועים שהתרחשו בפרק זמן של חמש שנים, הדת והמדע לא יכולים יותר להישאר מופרדים זה מזה. עד חורבן בית שני, בני ישראל התמודדו עם הדתות הפגניות. אחרי החורבן הנצרות והאיסלאם חלחלו בעולם, כמו שמרים בבצק, וישראל היה נדחה ומושפל. במשך תקופה ההיא, שלוש הדתות האלה התמקדו, מסיבות שונות, כל אחת בפולחן משלה, והשיגו בטחון מסוים עבור חסידיהן. זה היה הכרחי לגידול המוקדם שלהן, אבל הגיע זמנן להתבגר
התעוררות המדע וההשכלה ריסקו את מסגרות ההתייחסות, תחילה של הנצרות, אחר כך של היהדות, ועכשיו של האיסלאם, על אף התנגדות השמרנים. אבל המדע לבדו אינו יכול להעניק לאנושות את ההדרכה הפנימית שלאורה תתנהל ההתנהגות הרוחנית והמוסרית. מדע, כולל מדעי הרוח, מבוסס על מחקר ולימוד שמספקים לנו ידע על עולם התופעות. לימוד ומחקר הם א-מוסריים מעצם טיבעם, אף על פי שהם יכולים, חוץ מגילוי חוקי הטבע ותיאורם, להועיל במידת מה בניתוח ובתיאור תהליכים והשפעות של תפילה, רחמים, אהבה וציות לכוח עליון. במקרה הטוב, המדע יכול להמליץ על פעולות כאלה, אבל אין בכוחו לייצר אותן- זו המשימה של הדת
דת אמיתית צריכה לחנך; עליה לכוון את האנושות אל יעוד כלל אנושי שכולל מערכת יחסים ראויה הן עם הבורא ועם עם יתר הנבראים. זהו שילוב של המידע שמשיגים המדעים עם תורת הנביאים וחז"ל, וניתן לסמל שילוב זה באמצעות הכוכב שלנו. מעתה ואילך דת תהיה הדרך לחנך את המין האנושי ולהעלותו על הדרך לעצמי היותר גבוה, לאפשר לאנושות להשיג הבנה של הכוליות, ושל עצמה כחלק אינטגראלי ממנה, ולשאת באחריות בהתאם. הטקסים של העתיד, חוץ מהערך הפנימי שלהם, יקדמו מטרה זו. אמונה לא תובן יותר כאמונה עיוורת בדברים שלא ייאמנו, אלא יותר כנאמנות לדבר האל, שניתן לנו על ידי נביאיו על מנת להדריכנו בדרכנו. אמונה תובן כתורת חיים
כמובן שלהדריך מישהו אל העצמי היותר גבוה שלו אין פירושו להפוך אותו לדתי אלא להדריך אותו בפיתוח ערכים פנימיים שטבועים בכל אחד מאתנו מאז אדם הראשון הבה נשווה זאת לעבודה של גנן בפרדס. תפקידו איננו לצמצם את הגן לסוג אחד של עצים, או לגדל רק כמה עצים גבוהים מאוד, אלא לשדל כל צמח לבטא את יופיו המיוחד, על ריחו ופריו, ולנכש את העשבים השוטים, כלומר לתקן את טעויותינו

ג. וו. אלפורט, במחקר על מהותם של ערכים, מדבר על ששה סוגים של ערכים עיקריים שלדבריו נמצאים בכולנו במידה זו או אחרת
· תאורטיים
· כלכליים
· אסתטיים
· חברתיים
· פוליטיים
· ודתיים
אם אנחנו משבצים אותם במגן דוד שלנו, כל סוג יכל להיות מיוצג על ידי אחד מששת המשולשים החיצוניים, אבל זה לא יהיה מספק, כי אלפורט ייחס את הערכים הדתיים לסגפנים, נזירים ומיסטיקנים. נראה שהוא התרשם ממצב עניינים שכיח זה, שנוטה להוציא את הדת מכלל יתר הפעילויות האנושיות. מדוע צריכה הדת להיות מוגבלת לסגפנים, נזירים ומיסטיקנים? מדוע עליה להוות רק אחד מתוך ששה סוגים של ערכים? האין היא מקיפה יותר, בכל הנוגע למה שהופך אותנו לאנושיים באמת, מכל אחד מחמשת הסוגים האחרים של ערכים? דת מכסה על הכל באותה מידה. אנחנו יכולים לבטא זאת באורח סמלי כדלהלן: כשם שאינשטיין פיתח את תיאוריית האיחוד שלו כדי לעזור להסביר את היקום הפיסי, דתות יגיעו להשקפת עולם מאוחדת שאלוהים האחד במרכזה, והאדם, שותפו, גדל בכיוון דמות האל שלו
ישראל סובלת כיום מאותה הפרדה של דת ומדע שמייסרת את יתר העולם. אך ישראל לא אמורה לחקות את מה שקורה ביתר חלקי העולם. עליה לרפא את העולם על ידי מתן פתרון לבעיותיו בהתאם לתורה האלוהית שהוענקה לה. אם נחזור למה שאמרנו על אושוויץ, הירושימה, והתחייה של ישראל, שקרו תוך חמש שנים, ניעשה יותר ויותר מודעים לכך שאלה היו האירועים המזעזעים ביותר בהיסטוריה האנושית מאז המבול. באורח סמלי, ובמידה רבה באורח פיסי, העולם הישן והערכים שלו נשרפו והפכו לאפר. דתות, אם הן חפצות להילקח מעתה, אחרי אושוויץ, ברצינות, אינן יכולות להמשיך בדרכיהן הנושנות כאילו דבר לא קרה. הירושימה ונגסאקי מציינות מצד אחד את שיא המדע החומרני הבלתי מרוסן על ידי ערכי מוסר של דת אמיתית; אבל מצד שני, פצצת האטום יכולה גם לציין את התנפצות המחסומים הפנימיים שלנו ואת פריצת הדרך אל התחומים היותר גבוהים בנפשותינו. תחייתה של ישראל מן האפר, כמו עוף החול המפורסם, בולטת בעולם הנבוך כסמל, ואפילו כעדות, לאמיתות ולאמינות הנבואות ותורת האל העליון, שיכולים לכוון אותנו לעצמי האמיתי שלנו, ולכן לשלום אמתי ולרווחת הכלל

אין תגובות: