יום שבת, מאי 05, 2007

מים עליונים ומים תחתונים

קראתי בכמה מקומות שבקבלה מגן דוד מסמל, בין היתר, את השתלבות המים עליונים עם המים התחתונים. למשל, אהרון לב הארי כתב במאמר שמתאר את המגן דוד 

אם יצא לכם לראות מגן דוד בתלת מימד למדתם לראות את השלבים הבאים שלו. הרי יש בו עליון ותחתון, שמים וארץ, ימין ושמאל. כל מערכת החיים מתחילה מצד הימין של המגן דוד, זה בראשית היווצרות החיים משל האין סוף. אם תרצו אדם קדמון, עתיק, גן עדן, עץ החיים, בראשית היקום. השמים, החלק העליון של המגן דוד אוחזים בימי הבריאה משל הפרדת מים עליונים עם מים תחתונים.מצידו השמאלי של המגן דוד נמצא המדבר, זהו החלק הקולט את צרכי העולמות שמעליו ומפשיט אותם עד לקבלת הצורה הראשונית של הקיום והאדם. מצידו התחתון של המגן דוד הוא הארץ, היא המלכות ואנו בני האדם מצויים מחוצה למגן דוד מטה מצידו השמאלי. אוחזים במלכות רב.כך מטה מצידו הימני נמצאים הכוחות משל הבריאה והיצירה המאפשרים לאדם להמשיך את מפעל חייהם, קרי, פרו ורבו ומלאו את הארץ
דברים אלה תואמים את מה שכבר כתבתי בעבר
המגן דוד הוא פלינדרום חזותי מאיזה כיוון שמסתכלים עליו הוא נראה אותו דבר: הוא נראה מלמעלה אותו דבר כמו מלמטה; הוא נראה מקדימה אותו דבר כמו מאחורה; הוא נראה מימין אותו דבר כמו משמאל. הרעיון שמובע באמצעות צורה זו הוא הרעיון של אחדות הניגודים. המגן דוד הוא המקום שבו לא משנה אם אתה ימני או שמאלני, עשיר או עני, במעלה הסולם החברתי או בתחתיתו

מאמר פשוט ובהיר באנגלית על המגן דוד והמים העליונים והתחתונים כתב רמי אלוני בג'ואיש מגזין 

מאמר שמצא מאד-מאד חן בעיני הוא לזכור כדי שיהיה אפשר לשכוח מאת דב אלבוים שכתב בעיתון הארץ על בן זומא, שהיה מראשוני תורת הסוד היהודית, שנכנסו לפרד"ס, שהוא ראשי תבות של ארבעת דרכי העיון בתורה: פשט, רמז, דרש וסוד. בן זומא, לדברי אלבוים, הרחיב את הדיון במים העליונים והתחתונים לכיוון של אחדות הניגודים שבין טוב לרע, בין שעבוד לגאולה
בן חנניה פוגש את תלמידו בן זומא בהר הבית, ומתפלא מאוד כשזה לא מתייחס אליו ולא מקדים לו שלום. בן חנניה שואל את בן זומא למעשיו, והלה עונה לו שהוא צופה בהבדל בין ה"מים התחתונים" ל"מים העליונים" המוזכרים במעשה הבריאה שבספר בראשית. בקריאה פשוטה של המקרא, המים העליונים הם השמים, מקום מושבו של האל, והמים התחתונים הם העולם הזה, מקומם של בני האדם. אבל בן זומא הצופה בהר הבית החרב מעיין בפער שבין העולמות העליונים לעולמות המציאות התחתונים, שהופרדו במעשה הבריאה...בן זומא נשאר תקוע באותו הפרש שבין מים למים, ובעצם אומר: קשה להבין כיצד זה יכול להיות שבעולם הזה יש נוכחות אלוהית, לאור ההבדל בין המים העליונים לתחתונים...בשלב זה, אני מתחיל להבין מחדש את המשמעות הסמלית של ה"לילה" בדבריהם של חכמי המשנה. ואז גם מתחוור לי מדוע רבי אלעזר בן עזריה חיכה שבעים שנה למציאת ההיתר לאזכור יציאת מצרים בלילות, עד ששמע את דרשתו של בן זומא. שהרי אם גם בן זומא כבר מסכים שיש להשתוקק ולהזכיר את מצב החירות של יציאת מצרים אפילו בזמני חשיכה ואפלה, ודאי שאפשר לקבל זאת ממנו. בן זומא אינו איש שבע ומדושן עונג, אלא אחד מחכמי המשנה שהעמיק יותר מכולם לחקור בסוגיית החורים השחורים של השעבוד, הפחד והאפלה שבקיום...איך אפשר לדבר על חירות במצב של שעבוד? את התשובה לתהיותיו מוצא בן עזריה בדרשתו של בן זומא, אבי שאלת הקשר בין אלוהים והמציאות. בן עזריה מקבל את הכרעתו של בן זומא בשאלה זו, דווקא ורק מכיוון שבן זומא הוא זה שהכריע בה ולא חכם אחר. דעתו של בן זומא מתקבלת ומכריעה את הוויכוח, בעיקר מכיוון שהוא זה שישב בין "מים למים" עד שיצאה נפשו ומת, כפי שמסופר בנוסח קדום יותר של אותה אגדה

אני ממליץ לכם לקרוא את המאמר מתחילתו עד סופו, כי הוא מסביר בצורה פשוטה במיוחד את אחת הסוגיות המסובכות ביותר

אגב, אלבוים מביא במאמרו קטע על צופן סודי שכולל את הפלינדרומים מים ושיש שנקראים משמאל ומימין באותו אופן
בניסיון לברר מה בדיוק קרה לבן זומא, אני מגייס את הרמז שמעניק רבי עקיבא לנכנסים לפרדס, כדי שיוכלו להיכנס אליו בשלום ולצאת ממנו בשלום: כשאתם מגיעים לאבני שיש טהור, אומר רבי עקיבא, אל תגידו מים-מים, שנאמר דובר שקרים לא יכון לנגד עיני. האמירה הזו של רבי עקיבא מכילה כמובן איזה צופן סודי, אבל דווקא תוך כדי ההתחקות אחר דמותו של בן זומא אפשר אולי להבינה, וזאת לאור המשך דברי התלמוד על גורלו של בן זומא לאחר ש"הציץ ונפגע"
ההשערה שלי היא שהצופן הסודי הזה שאלבוים משער את קיומו, קשור לרעיון של המגן דוד כאחדות הניגודים, שכן כיווני הקריאה של המלים שיש, מים, דוד, מנוגדים אך תוכנם אחד, ולכן זהו משל מובהק לאחדות הניגודים, לאחד שלא חשוב מאיזה כיוון בוחנים אותו. ההילכדות בניגודים וההזדהות עם אחד הצדדים המנוגדים הן אלה שמביאות את המלחמות לעולם, הן אלה שמפרידות בין הטוב לבין הרוע, הן אלה שמאפשרות את השעבוד ואת הצורך בחרות. השלמה בין הנלחמים פירושה שלום, שהוא המגן האמיתי של דוד

אין תגובות: